אני נועם גז, בן 24, מרצה, סטודנט להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן גוריון, מדריך גודו (חגורה שחורה), דוגמן, נכה צהל.

נפצעתי בטירונות תוך כדי אימון זריקת רימון.
בקרבת הפציעה לפגוש אנשים שהיכירו אותי לפני הקטיעה היה תמיד קשה. הם לא ידעו איך להכיל את זה, איך לגשת.

מה שהוציא אותי מהדימוי העצמי הזה, החריג, המסכן, העצוב, הכאוב, היה לחזור לאמן גודו. זכות גדולה לי שאורן המאמן שלי נתן לי את ההזדמנות לאמן, פחות מחודשיים אחרי הפציעה. זה היה עצום בשיקום שלי חזרה למציאות.

יחד עם זאת, רציתי לחזור לצבא, הרבה אנשים פקפקו שאני מבזבז את הזמן שלי, אין לי מה לתרום ואהיה סתם בורג מיותר. אבל בחרתי לדבוק בזה, ההורים שלי תמכו בלי סוף ולי זה מספיק בשביל להסתער. חזרתי לחטיבת המחקר של מודיעין ושירתתי עוד שנה וחצי כחוקר מודיעין.

למה חשוב לי לדגמן?
לדגמן זו דרך נהדרת להשפיע, להפיץ אור, אהבת האחר, אופטימיות, אמונה ואהבה עצמית.